Musar sobre I Samuel 15:4

והקנאה רמוזה בפרשה ראשונה בפסוק ראשון דקריאת שמע, מקובלת בידינו מיעקב אבינו בעת שנסתלק מן העולם שצונו וזרזנו על יחוד ה', כדאיתא במסכת (ברכות) [פסחים] (נו, א), וכדכתב הרמב"ם (הל' ק"ש א, ד). ונרמז בפסוק, דכתיב (בראשית מט, ב) הקבצו ושמעו בני יעקב וגו', וקשה מאי הקבצו, הרי אמר להם האספו ואגידה לכם, והרי הם לפניו. אלא פירושו האספו על הגופות, ואחר שהיו לפניו ציוה אותם שיסירו מלבם קנאה ושנאה ותחרות כאילו הם איש אחד ונפש אחד, שאם לא יעשו כן אי אפשר לקבל עליהם יחוד שירצה וישרה עליהם, כדכתב רשב"י דהיינו והוא באחד ומי ישיבנו (איוב כג, יג). דהפסוק קשה להבין, דהיה לו לומר והוא אחד מאי באחד, אלא רצה לומר, והוא יתברך אינו שורה כי אם כשישראל ביחוד לב אחד בלי קנאה, דוגמת מלאכי השרת דכתיב בהו כולם אהובים כו' וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים. ואמרו באבות דר' נתן דהמלאכים מכבדין זה את זה, וכל אחד אומר פתח אתה שאתה גדול ממני, וכן איתא במדרש (ילק"ש מלכים קעו) על הכוכבים. וזהו לשון שמע ישראל, שאמרו המקובלים שהוא לשון קיבוץ, כמו וישמע שאול את העם (ש"א טו, ד). וכל אחד בעת קריאת שמע מייחד לבו עם כל עדת ישראל ומדבר עליהם שמע ישראל כולנו באהבה וקשר לב אחד בלי קנאה ושנאה, ועתה אנו מקבלים יחוד אלהינו ואומרים ה' אלהינו ה' אחד, עד כאן לשון ספר החרידים:

מה בצע בדמי ברדתי כו', רבש"ע הרנינו כו' כי דם עבדיו יקום (דברים לב, מג), מה בצע בנקמת דם כשלא תחיינו הגאולה. ועוד היודך עפר, כי במתים חפשי (תהלים פח, ו). שמע ה', הוא קיבוץ גליות כמו שאנו מתפללין והוא ישמיענו ברחמיו, מלשון (ש"א טו, ד) וישמע שאול: